המחקר נערך בשיתוף ועבור בית- איל-מים | بيت الميم.

​

​רקע:

על-פי אומדנים, בישראל חיים כיום כ  96,000 -120,000 להט"ב ערבים, אולם עד כה מעט יחסית ידוע על מאפיינים וצרכים ייחודיים של חברות וחברי הקהילה, בשל מיעוט נתונים מקיפים ברמה הארצית.   

מחקר עומק ראשוני מ-2022 שנערך במכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב בשיתוף האגודה למען הלהט"ב, עבור 'בית-איל-מים' (بيت الميم) הציג לראשונה תמונת מצב עדכנית על להט"ב בחברה הערבית בארץ.  

ממצאי המחקר השמיעו את קולה של קהילה שעד כה הייתה "שקופה", כמעט בלתי נראית ובלתי נשמעת. במחקר הראשוני השתתפו 167 חברות וחברי הקהילה בגיל 18 ומעלה ומכל הארץ, המייצגים מגוון זהויות מגדריות ומיניות, ומגוון מאפייני רקע סוציו-דמוגרפיים. המחקר שילב בין נתונים כמותיים מסקר ארצי, לבין נתונים איכותניים מראיונות עומק עם חברות וחברי  הקהילה. ממצאי המחקר הראו כי להט"ב בחברה הערבית חשופים לפגיעות להט"בופוביות כמעט בכל מעגלי החיים, לעיתים אף אלימות פיזית, בעצימות ובשיעורים גבוהים יותר מלהט"ב יהודים. רובם.ן המכריע של להט"ב בחברה הערבית בישראל לא זוכים/ זוכות לתמיכה משפחתית או חברתית-קהילתית, רובם המכריע מסתירים את זהותם וחיים 'בארון'. מרביתם מעוניינים באפשרות לשתף ולהיעזר בשפה הערבית, ורובם המכריע (84%) היו רוצים לראות שינוי לטובה ביחס של החברה הערבית ללהט"ב. מהראיונות עלה כי הסיבות המרכזיות לבחירה בחיים בארון הן חשש מאי-קבלה של הסביבה, חשש מדחייה חברתית ורגשית, פחד מפני אלימות ופגיעה פיזית, ותחושה אינהרנטית של אמביוולנטיות סביב הזדהות עם ערכים דתיים ו/ או מסורתיים (בושה, אשמה, בלבול, סלידה עצמית) שאינה מאפשרת לתקשר בנושאי זהות מינית ומגדרית עם  הסביבה.

 

באפריל 2023 נערך מחקר המשך בנושא  להט"ב בחברה הערבית בישראל. מחקר ההמשך בחן את מצב הקהילה ביחס לנושאים המרכזיים הבאים: ​

1. מאפיינים סוציו דמוגרפיים

2. מאפייני הגדרה עצמית בנושאי זהות מגדרית ונטייה מינית 

3. החיים בארון/ מחוץ לארון 

4. חשיפה ללהט"בופוביה

5. קיומן של רשתות תמיכה רגשית

6. תפיסות בנושא שינוי היחס של החברה הערבית ללהט"ב (רצון בשינוי, חשיבות נושאים להתערבות,  היתכנות שינוי)  

7. מידת ההכרות, דפוסי שימוש ושביעות רצון מהשירותים הקיימים של בית-איל-מים.    

​

מתודולוגיה:

במחקר ההמשך השתתפו כ-180 משיבים.ות בגילאי 16 עד 50. בסיכום המחקר נכללו נתונים המבוססים על תשובות של 153 משתתפים.ות מכל הארץ, המייצגים.ות  מגוון זהויות  מגדריות ומיניות ומגוון מאפייני רקע סוציו-דמוגרפיים. קריטריונים להכללה: גיל 16 ומעלה, מזדהים כלהט"ב, מתגוררים.ות בישראל (לא נכללו: משתתפים.ות שמקום מגוריהם בשטחים ובמדינות אחרות).

​

​ממצאים ומסקנות:

 

​חיים בארון וחשיפה ללהט"בופוביה

​גם ב-2023, מתועדים גורמי סיכון בעצימות גבוהה. בעוד שבסקר משנת 2022 50% מחברי הקהילה דיווחו שהם בארון לגמרי או כמעט לגמרי (33% באופן חלקי ורק 17% לגמרי מחוץ לארון), בשנת 2023 ניכר כי חלק מחברי הקהילה החלו לחיות באופן מעט יותר פתוח כלהט"ב. יתכן כי שינוי זה קשור בחשיפה של חברי וחברות הקהילה לרשתות חברתיות של תמיכה, ותחילת התגבשותה של קהילה מודעת, באמצעות פעילויות של בית-איל-מים. יחד עם זאת, עדיין, רוב מכריע מקרב המשתתפים (82%) חיים במידה כלשהי בארון ורק מיעוט (19%) מחוץ לארון בהשוואה ל-65% מחוץ לארון בקרב להט"ב יהודים.ות. 

בממוצע, 45% מחברי.ות הקהילה הערבית היו עדים ללהט"בופוביה במהלך השנה האחרונה לעיתים קרובות או כמעט תמיד. מרבית חברי.ות הקהילה נחשפו ללהט"בופוביה בעצימות גבוהה או בינונית בתוך המרחב הפרטי על ידי המשפחה הראשונית (כמעט תמידאו לעיתים  קרובות 36%, מדי פעם 37%). רק 27% נחשפו לעיתים רחוקות או בכלל לא. הנתונים שלהלן כוללים את כל המשתתפים, גם מי שבארון ואינם 'נחשדים' כלהט"ב, ולכן אינם חשופים באופן אישי לגילויי להט"בופוביה, אך כן עדים לה כאשר היא מופנית כלפי אחרים. גם החשיפה האישית ללהט"בופוביה עדיין מהווה גורם סיכון משמעותי לתחושת הבטחון והרווחה של חברות וחברי קהילת הלהט"ב הערבים, כאשר העצימות הגבוהה ביותר של פגיעות להט"בופוביות מדווחת בבית הספר, בשכונה, בבית (מצד הורים ואחים), בקרב מי שנמצאים.ות מחוץ לארון, או 'נחשדים' כלהט"ב.   

 

​מידת התמיכה ביחס לזהות להט"ב

​מרבית המשתתפים.ות (כ-80%)דיווחו כי הוריהם ובני משפחתם אינם תומכים בהם כלל בהקשר של זהותם כלהט"ב. לעומת זאת, 66% מהמשתתפים.ות העידו שהם.ן שכן מקבלים.ות תמיכה מחברים. בהשוואה למידת התמיכה המדווחת ב-2022, חלו מגמות מעורבות, כאשר שיעורי התמיכה של משפחה קרובה, מעגל חברתי רחוק, ועמיתים לעבודה וללימודים ירדו, ואילו שיעורי התמיכה של משפחה רחוקה וחברים נותרו דומים.

 

​שינוי יחס החברה הערבית ללהט"ב: נקודת המבט של חברי.ות הקהילה

​גם בשנת 2023, רוב מכריע מקרב המשתתפים.ות רואה חשיבות רבה או רבה מאוד בקידום שינוי ביחס של החברה ללהט"ב, בשיעורים כמעט זהים לשנה הקודמת (83% ו-84% בהתאמה). אולם בנוגע לשאלת ההיתכנות הריאלית של  שינוי ביחס ללהט"ב בעתיד, ממצאי הסקר מ-2023 מצביעים על מגמה של התעצמות תפיסה פסימית, לפיה לשינוי כזה אין התכנות ריאלית.  בעוד שבשנת 2022 28% סברו שלא ניתן לקדם שינוי מיטיב, ב-2023 שיעור הסבורים שלא ניתן לשנות עלה משמעותית ל-37% מקרב המשיבים. כלומר, הפער בין הרצוי (המתבטא ב-83% הסבורים שקידום שינוי כזה הוא יעד חשוב או חשוב מאוד) לבין האפשרי (37% שאינם מאמינים שישנה היתכנות ריאלית לשינוי שכזה) גדל באופן משמעותי.

​

​​